עדכוני לקוחות ופרסומים
דיני מיסים / ינואר 2025
בית המשפט מקבל את עמדת רשות המסים: מוסדות כספיים הפסדיים ישלמו יותר מס על השכר
ביום חמישי האחרון ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו פסק דין בעניין איילון חברה לביטוח בע"מ נ' פקיד שומה למפעלים גדולים[1] [לינק לפסק הדין] במסגרתו התקבלה עמדת רשות המסים בנוגע לאופן חישוב מס השכר המוטל על מוסדות כספיים המצויים בהפסד. לפסק הדין עשויות להיות השלכות רוחב לגבי תשלומי מס השכר של בנקים, חברות ביטוח, חברי בורסה וגופים נוספים המסווגים כמוסדות כספיים לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ" או "החוק").
חוק מע"מ נועד למסות את הערך המוסף בפעילות הכלכלית בישראל, והוא חל באופן שונה ביחס לכל אחד מהחייבים במס הקבועים בו: 'עוסק', 'מוסד כספי' ו'מלכ"ר'. 'עוסק' הוא "מי שמוכר נכס או נותן שירות במהלך עסקיו, ובלבד שאינו מלכ"ר או מוסד כספי". 'מוסד כספי', הוא מי שעונה על רשימת הגופים שנקבעה בחקיקה ובהם כאמור בנקים וחברות ביטוח.
'עוסק' רשאי לנכות מסכום המע"מ המשתלם על ידו את סכום מס התשומות ששילם על קניית המוצרים או השירותים שהוא רכש ואשר שימשו אותו לצורך ייצור הטובין שהוא מוכר או השירותים שהוא מספק. כך, המע"מ משתלם על ידו על הערך המוסף בלבד. 'מוסד כספי', לעומתו, אינו מתחייב במע"מ בגין מתן שירותיו ואינו רשאי לקזז תשומות בקשר עם הוצאותיו (עסקאות פחות תשומות) אלא נתון לתחליף מע"מ, מס אחר. המס האחר מוטל בשיעור זהה לשיעור המע"מ ועל שני רכיבים כלכליים: השכר ששילם המוסד הכספי לעובדיו והרווח שהופק על ידו, בתקופת החיוב.
בתקופת רווח, מחשב המוסד הכספי את הכנסותיו תוך ניכוי מס השכר והרווח ששילם, כהוצאה, דבר שמאפשר לו לשלם מס רווח נמוך משיעורו בפועל. בתקופת הפסד ('רווח' שלילי), משלם המוסד הכספי מס על השכר ששילם בפועל, כאשר החוק מאפשר למוסד הכספי לקזז הפסד שנוצר לו כנגד הוצאות השכר, דבר שמקטין את החבות במס השכר.
פסק הדין עסק בשאלה, כיצד יש לחשב את גובה ההפסד - האם, כעמדת המערערת, במדידת ההפסד יתווסף לו כל מס השכר המצטבר ששולם במהלך השנה; או, כעמדת רשות המסים, במדידת ההפסד יתווסף רק מס השכר השנתי הסופי ששולם בפועל (כלומר יופחת מההפסד החזר מס השכר המחושב בסוף השנה), דבר שלמעשה מקטין את היקף ההפסד וכפועל יוצא מכך מגדיל את מס השכר שמשולם.
המערערת הדגישה, כי הגדרת המונח 'רווח' בחוק מע"מ, מתירה במפורש בלשונה ניכוי של סכום מס השכר שנגבה במהלך השנה ובמלואו. רשות המסים, לעומת זאת, טענה שהיות שבחישוב ה'רווח' מס השכר והרווח מותרים בניכוי כהוצאה, דבר שמקטין את הרווח וכפועל יוצא מכך את מס הרווח המוטל על רכיב זה, גם בחישוב ההפסד (שהוא 'רווח' שלילי), יש להתחשב בניכוי מס השכר ששולם בפועל, דבר שמקטין את היקף ההפסד ומגדיל את מס השכר המשולם. הסימטריה מחייבת שפעולה כאמור תיעשה בחישוב הפסד, כשם שהיא נעשית בחישוב רווח.
בית המשפט העדיף את גישת רשות המסים וקבע:
1. נקודת המוצא לקביעת ה'רווח' החייב במס לפי סעיף 4(ב) לחוק מע"מ, היא 'הכנסה חייבת' המשמשת בסיס להטלת מס הכנסה או מס חברות, ועל-גביה יש לבצע התאמות.
2. בחישוב ההכנסה החייבת לצורך הטלת מס חברות, מותר בניכוי מס שכר ומס רווח ששולם. ניכוי זה, עומד בכללי ועקרונות הניכויים שנקבעו בסעיף 17 לפקודת מס הכנסה. על כן, בסיס ה'רווח' עליו משולם מס הרווח, לוקח בחשבון מס שכר ורווח ששולמו לאורך השנה.
3. בהנחיות רשות המסים נקבע, כי לאור העובדה שמס רווח משולם על בסיס 'הכנסה חייבת' וכן היות שמס השכר והרווח מהווים הוצאה בייצור הכנסה, נוצר "מעגל שוטה" לחישוב מס הרווח ולכן נקבעה נוסחת "חילוץ" שמאפשרת לקבוע את מס הרווח. הבנקים וחברות הביטוח לא חלקו על כך שבמקרה של רווח חיובי, מס הרווח מחושב ומוטל בשיטת החילוץ דבר שמביא למס רווח בשיעור נמוך מ-17%. על כן, יש להפעיל את שיטת החילוץ הן בתקופות הפסד והן בתקופות רווח.
העמדה שהובעה בפסק הדין מתיישרת עם עמדת רשות המסים וגורמת להגדלת החבות במס שכר של מוסדות כספיים המצויים בהפסד. ככל שהנושא רלבנטי, נמליץ לפנות אלינו להבנת משמעויות פסק הדין.
למשרדנו ניסיון בייעוץ למוסדות כספיים, לרבות בכל הנוגע להביטי המיסוי השונים ולבקשות להחלטות מיסוי והסדרים אחרים מול רשות המסים.
